העקרות הפסיכולוגית של המערכת: כיצד הגנת־יתר הורית פוגעת בדייטים

אחד הנושאים הרעילים ביותר ברדיט הוא התערבותם של אימהות, אבות וקרובי משפחה מבוגרים בתהליך הבחירה. משתמשים חולקים סיפורים על כך שהדייט מתרחש למעשה לא בין הבחור לבחורה, אלא בין שני שבטים משפחתיים המנהלים מלחמה קרה מאחורי דלתות סגורות.

"אמא שלי בנתה לה קן בתוך הראש שלי"

הורים מבלבלים פעמים רבות בין דאגה לעתיד ילדם לבין מימוש שאיפותיהם שלהם או פחדיהם מדעת הקהילה ("מה יגידו השכנים בבית הכנסת?").

קול מהרשת:

"אני בן 26, גבר מבוגר, מנהל עסק קטן. אבל כשאני חוזר מדייט, אמא שלי עורכת לי חקירה צולבת: 'מה היא הזמינה? איזה מותג היה לתיק שלה? מה אבא שלה חושב על השיעור האחרון של הרב?'. אם אני אומר שפשוט היה לי טוב איתה, אמא מצהירה: 'טוב זה בשביל החילונים. אתה צריך ייחוס ומשפחה הגונה'. אני מרגיש שאני בוחר אישה לא לעצמי, אלא לאמא שלי."

המבט הפסיכולוגי: זוהי דוגמה קלאסית להתינוקות של צעירים. מכיוון שההורים שולטים לחלוטין בתהליך הבירורים (references) ומאשרים את הפרופילים, אצל הבחורים והבחורות לא מתפתח מצפן פנימי משלהם לזיהוי התאמה. הם מתרגלים להתמצא לפי אישור חיצוני, מה שמוביל בעתיד למשברים עמוקים בנישואין, כשההורים ממשיכים להתערב — כעת בחיי המשפחה הצעירה.

עצה להורים ולמועמדים

למועמדים: שרטטו גבול ברור. יש לכם זכות לפרטיות הרגשות שלכם לאחר דייט. הנוסחה: "אמא, אני צריך זמן להבין את התחושות שלי, אשתף כשאהיה מוכן".

להורים: זכרו שמי שיחיה עם האדם הזה הוא ילדכם, לא אתם. צבע הטפט בבית החותנת או מעמדו של בן הדוד מדרגה שנייה שלה לא יציל את הנישואין אם אין בין בני הזוג הצעירים כבוד בסיסי ומשיכה.