"אלגוריתם נגד אינטואיציה": האם בינה מלאכותית יכולה להחליף את חוש ההרחה של שדכן טוב?

עם התפתחות הטכנולוגיה צצו אתרים ואפליקציות שמבטיחים למצוא בן זוג מושלם על בסיס בינה מלאכותית ואלגוריתמים מתמטיים של התאמה. ב-Reddit התפתח ויכוח חריף בין תומכי הקדמה הטכנולוגית לבין חובבי האסכולה הישנה של השידוך הקלאסי.

כאשר 99% התאמה בתיאוריה שווים ל-0% במציאות

האלגוריתמים מתאימים באופן מושלם עובדות יבשות: רמת הכשרות, הרקע, מספר הילדים הרצוי והעדפות לגבי אזור המגורים. אבל הם אינם יודעים למדוד כריזמה ואנרגיה אנושית.

קול מהרשת:

"האתר נתן לנו 98% התאמה. שנינו צמחונים, שנינו אוהבים את צפת, למשפחות שלנו אותו מעמד חברתי. התכתבנו שבוע — הכול מושלם. אבל כשהתיישבנו ליד שולחן בבית קפה, הבנתי שמולי יושב קיר. בינינו לא היה שום דבר — לא ניצוץ, ולא אפילו חום ידידותי בסיסי. הוא דיבר כמו רובוט לפי סעיפי הטופס. במקביל, אחי התחתן דרך שדכנית ותיקה שהסתכלה על הבחורה, אחר כך עליו, ואמרה: 'שניהם משוגעים במובן הטוב, צריך לחבר ביניהם'. והם מאושרים כבר 10 שנים. שום בינה מלאכותית לא הייתה מחשבת את זה."

המבט הפסיכולוגי: אהבה והיקשרות נבנות על מנגנונים לא רציונליים: ריח, גוון הקול, אופן הצחוק וכימיה לא מילולית. אלגוריתם יכול לסנן מועמדים שאינם מתאימים מלכתחילה (מסנן טכני), אך הוא חסר אונים בשלב יצירת הקשר הרגשי.

איזון בין הטכנולוגיה לאדם

השתמשו באלגוריתם כמסנן, לא כשופט. תנו לטכנולוגיה לסנן את הפרופילים שאינם מתאימים מלכתחילה, אך את ההחלטה הסופית השאירו לפגישה חיה ולאינטואיציה.

אל תבטחו באחוזי ההתאמה בעיניים עצומות. 98% על הנייר לא שווים דבר אם בפגישה אין ביניכם לא ניצוץ ולא חום.